אני דנה, בת 47, בהרצליה
מדריכת זומבה כבר 12 שנים,
מלמדת בהרצליה ותל אביב
ונמצאת בהודיה תמידית על העבודה שלי,
וזה הסיפור שלי❤
בשנת 2009 אמא שלי שהייתה כל עולמי נפטרה מסרטן, ואחרי שנלחמנו ביחד 6 חודשים קשים מנשוא הפסדנו,
ואני לא הצלחתי לקום ולהתאושש ממותה.
שנת האבל אכן היתה שנה שלמה של עצבות וכאב בלתי נגמר, ואני שמטיבעי תמיד הייתי אדם שמח ואופטימי
פשוט לא הצלחתי למצוא את הדרך חזרה אל השמחה.
בדיוק בסיום שנת האבל החלטתי שהגיע הזמן לחזור לספורט ולשקם את עצמי.
אני ממש זוכרת את הרגע על ההליכון שאני בשיא יאושי
מנסה בכוח להמשיך לצעוד ומשכנעת את עצמי שיהיה בסדר, וממול בסטודיו אני רואה אנשים משתוללים ורוקדים וצועקים ומחייכים. זה היה רגע מכונן בחיי.
לא הבנתי מה זה והחלטתי פשוט להכנס פנימה.
הצטרפתי לשיעור וכשהסתיים השיעור ניגשתי למדריכה ושאלתי אותה מה זה היה ואיך אפשר לבוא שוב….
מסתבר שהיה סטודיו שבו יש רק שיעורי זומבה יומיים והוא נמצא במרחק נסיעה של כמה דקות מהבית שלי,
כבר למחרת נסעתי לשם ופגשתי את בעלת הסטודיו, דיברנו וצחקנו ונכנסתי לשיעור זומבה שלה.
בסוף השיעור היא ניגשה ושאלה מלא שאלות…
מאיפה אני? ישראלית שחיה בארה״ב (חייתי עם משפחתי 20 שנה בארה״ב)
איך אני קולטת כל כך מהר ? רוקדת מגיל 5
ועם כזה בטחון ? פסטיבלים, במות, הופעות, כריאוגרפיות
צוות בידור באילת וכו…
היא ביקשה שאלך לעשות את הקורס ואתחיל ללמד בהקדם וכך היה.
בשיעורים הראשונים שלי נכנסו 3-4 אנשים והיה מאתגר ביותר,
לאט לאט עם הנסיון והלמידה והאמונה והשיפורים התווספו עוד ועוד תלמידים לשיעורים שלי,
והגעתי למצב של חמישה שיעורים שבועיים עם 40-50 איש בכל שיעור
בנוסף נסעתי בכל שנה לכנס הזומבה העולמי באורלנדו
( במשך 5 שנים) ושם הכרתי גם מדריכי זומבה מישראל כמו את מריו האגדי
וטל ברגר ( אחת מחברותיי הטובות עד היום) .
כשחזרנו לישראל לפני שבע שנים התחלתי מחדש,
ובגיל 40 הייתי מדריכה ״ מתחילה״ בישראל והיו לי המון חששות ודאגות שהתפוגגו עם הזמן, עם המון פרגון וחברים מהממים מעולם הזומבה בישראל.
הבנתי שזומבה זו שפה בינלאומית שכולם מדברים אותה, שפת האושר,
טיפול פסיכולוגי, חווית הרגע הנוכחי,
ספורט בריאות תנועה וויבים אנרגיות
ושמחה בלב שביחד מייצרים קסם
בנשמה של כולנו.
על הרצפה של הסטודיו אני מרוקנת מתוכי את כל הכאב העצב האתגרים והקשיים
של החיים ומכניסה מלא אהבת חינם ואופטימיות.
במהלך השנים עשרות מתאמנים שלי
נהפכו לחלק בלתי נפרד ממני ונהיינו קהילה של תמיכה עזרה והמון אהבת חינם.
בכל שיעור אני נזכרת באמא שלי ויודעת שהיא רואה אותי מהשמיים והשמחה שלי ( עם חצי
לב כמובן) זה הכבוד הגדול ביותר שאני נותנת לה❤