שלושה שבועות לאחר הניתוח..
הגעתי לאורתופד שניתח אותי לביקורת..מתרגש כמו ילד שמקבל תעודה בסוף שנה
למה? כי ידעתי שעבדתי מאוד קשה ב3 שבועות האלה, לעשות מתיחות לברך כל הזמן, פלקס ופוינט כדי למתוח שוב את השרירים..גם כשהיו כאבים המשכתי.
שמתי קרח, עשיתי מסאזים להחזיר תחושה , מרחתי משחות של אלוורה שמרגיעות מפרקים – כל מה שאפשר.
היו ערבים שהייתי מגיעה למיטה עייף כאילו סיימתי 4 שיעורים. והיו ימים שהרגשתי שכל זה עוד שניה מאחורי ואני חוזר לקפץ..
אז הגעתי לרופא מתרגש מאוד..וכשהוא אמר לי בוא למיטה נבדוק אותך, הלכתי מהכסא למיטה. הליכה ישרה, מאוזנת עם משקל על שתי הרגליים... והרופא האלוף הזה אמר וואוו כבר לפי ההליכה אני רואה מה רמת ההתאוששות שלך!! ובבדיקה לא הפסקתי לקבל מחמאות..... ישששש!!!! עשיתי את זה!!
אני באמת גאה בעצמי. אני מרגיש שבסיטואציה של ניתוח, מצב של חוסר שליטה מוחלט, הצלחתי למצוא שליטה על הגוף שלי. הצלחתי להזכיר לו שהוא חזק ויכול לחזור לעצמו. הצלחתי לשנות בראש את הגישה ולדעת שכואב – זה כואב בכל מקרה. אז עדיף תוך כדי תרגול ולא סתם בשכיבה.
אז אני יכול ללכת בלי קביים. אני יכול אפילו לחזור לחדר כושר לעבוד על שאר הגוף. אבל...אני לא יכול לעשות שום תנועה שמזכירה אפילו סטפ –טאץ ויותר מזה...
אז אני כאן. הולך אבל בינתיים לא הולך לשום מקום...
