שבוע ראשון מאז הניתוח..
מצד אחד זה נראה שאני כבר הרבה זמן שוכב ככה וכולם בבת התרגלו לראות את הקביים. מצד שני אני רואה סרטונים מהכנס באילת ולא מאמין שאני הייתי זה שלא הפסיק לזוז על הבמה.
עכשיו הליכה לשירותים, להתכופף להרים גרביים או לעשות "אימון" וליישר את הרגל – נראים כמו מסע שלם כל אחד מהם
היתה לי התלבטות אם לעשות את הניתוח או לא. מצד אחד, לפני הניתוח, עשיתי המון תרגילים שחיזקו את הברך והצלחתי להחזיר לה טווח תנועה ולהוריד את הנפיחות . עשיתי עבודה כל כך טובה , שכשהגעתי לפיזיוטרפיסטית לפני הניתוח היא אמרה אני לא מאמינה שככה התקדמת ב3 שבועות.
זאת ממש ברך של אדם אחרי שיקום.
תחשוב, אם הצלחת ככה רק בשלושה שבועות, אולי אתה בכלל אל צריך לעשות את הניתוח .
ואז היא גרמה לי לחשוב .. וזאת באמת היתה התלבטות. אבל בסופו של דבר, בהתייעצות עם עוד כמה מוחות, הבנתי שבלי ניתוח אני יכול להביא את הברך למצב טוב עד רמה מסוימת, ובכל השנים הבאות היא תמיד תציק קצת, תהיה קצת פחות חזקה ואני אצטרך לעשות מה שאני לא אוהב- להזהר ממש לא להסחף בשיעורים..
אז החלטתי שאני הולך על הטווח הרחוק – עדיף עכשיו כמה חודשים של האטה, הפסקה, להשקיע זמן בכיוונים אחרים ופרויקטים חדשים שלא חשבתי עליהם קודם, ובעוד כמה חודשים אני אקבל אפשרות להמשיך לעוד שנים לרקוד , לקפוץ. להרגיש ביוני, חדש ומחוזק.
בינתיים לא משעמם . אני קורא את כל ההודעות שלכם, סיימנו לעבוד על ספריית הvod שלנו שיוצאת לאוויר ושם אני רוקד מותח ומתכופף ועושה כל מה שרק אפשר 
זה מה שהיה בשבוע שהיה.
