אז היה לי טיפול פיזוטרפיה ראשון. הגעתי לשם לאט לאט (שתדעו שמסדרון של 10 מטר זה ממש הרבה )
התחלתי באימון של שעה ורבע.. יותר מעייף מכל מאסטרקלאס זומבה וסטרונג שעשיתי !!!
עבדתי ק ש ה. כמעט כל תרגיל כאב כבר מההתחלה, אחרי כל תחנה שעברתי אליה הסתכלתי על המטפלת במבט של.. את רוצה שאני אעשה את זה???
אבל הגעתי לשם עם מטרה ועם ידיעה. המטרה היתה לעשות כל מה שאפשר כבר מעכשיו. והידיעה היתה שזה הולך לכאוב. אני כבר לא כועס שזה קרה, אני לא עצוב שזה קרה. עינת אומרת לי איך אתה משחרר כל כך מהר??? לא יודע איך אבל אני לא שוקע במה שלא עוזר לי. עוזר לי לדעת שאם אמשיך את התרגילים, למרות הכאב, אני בסוף אחזור לעצמי.
אז הייתי תלמיד מצטיין. קיבלתי מחמאה מהמטפלת על זה שעשיתי אופניים 4 דקות וזה נתן סיפוק כאילו סיימתי את השיעור הכי טוב שלי. אז זה היה הטיפול הראשון. נראה מה עוד מחכה לנו...